רחל ועפרה נפגשו לראשונה בבית הספר לשירת מקהלה שליד סמינר לווינסקי. החיבור היה מיידי. במהלך הלימודים עשתה עפרה עיבוד לשלושה קולות א-קפלה ל"שיר ערש נגבי" והופיעה עם רחל ועם עוד תלמידה בקונצרט הסיום של בית הספר. עפרה גם הלחינה יצירונת קטנה לשישה קולות, אותה ביצעה חבורה מתלמידי ומורי בית הספר. רחל, שכבר אז שרה כסולנית בהרכבים שונים, וחשבה על קריירה עצמאית כזמרת, הזמינה את עפרה לכתוב לה שירים. זמן לא רב לאחר סיום הלימודים, דרכיהן נפרדו. רחל החלה ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון", שם הכירה את מי שהפך לבעלה והשניים עברו להתגורר בירושלים. עפרה החלה לעבוד כרכזת תרבות בדיור מוגן, וכן ניהלה שם מקהלה. חלפו שנים עד שהקשר חודש. מאותו רגע, הפכו השתיים לצמד שמופיע במגוון מקומות ואירועים. השתיים בונות את המופעים לפי נושאים: תקופה, יוצרים, נושאים, חגים וחתכים נוספים; עורכות תחקיר אודות השירים, מקורותיהם, נסיבות כתיבתם, סיפורי התקופה שבה נכתבו, היוצרים וחייהם וכו'. כך נוצרות תכניות עשירות ומגוונות, נעימות לאוזן בזכות קולה המרגש של רחל, הליווי הקולי והכלי של עפרה, מרתקות בזכות הסיפורים, וכיפיות בזכות השירים. הקהל מציין תמיד את היופי שבשילוב המיוחד של הקולות. וגם אתם מוזמנים ליהנות.
כך כתבה לנו טלי שקרצ'י, מנהלת התרבות באחוזת ראשונים:
רחל ועפרה יקרות, לעונג לי הוא לשתף אתכן ברשמים ובתגובות של דיירי אחוזת ראשונים בעקבות ערבי המוסיקה ותוכן שלכן. בכל מפגש, בכל נושא, קיימת תחושת התרוממות רוח והרחבת הלב. האהבה שלכם לתרבות הזמר העברית מדביקה ומעוררת השראה, ואכן הקהל נהנה מביצוע מקצועי והגשה אינטליגנטית, משירה ונגינה מלאות רגש ומהעשרה תרבותית נדירה כל כך. תודה על פועלכן המקסים!,
